ארץ פצועה – ביקורת צפייה

 

ושוב אני נחשפת ליצירה ישראלית.
נותנת את חוות הדעת שלי כצופה מן המניין ולא כמבקרת תרבות…
הפעם ארז תדמור שמביים את הסרט "ארץ פצועה" ומביא את הצופים לפתחן של הדילמות המוסריות והערכיות ביותר שאפשר לדמיין:
השוטר הטוב מול השוטר הרע , ובכלל – האם יש דבר כזה ?
קדושת החיים והקונפליקט הערבי ישראלי שאנחנו חיים בו במציאות שלנו פה בארצנו הקטנטונת ולמודת המאבקים.
העלילה מתמקדת בערב אחד עמוס אירועים שכולל בין היתר מחבל מתאבד המבצע פיגוע רב נפגעים ,כולל צילומים לא קלים לצפייה , ועבודת איפור מדוייקת, שמזכירה שאם זה לא היה סרט, זה בהחלט אמיתי.. העימות עם עצמך לגלות שבעצם מאוחרי פיגוע כזה יש מחבל מתאבד שלוקח חיים אבל שורד אותו בעצמו..
המחבל מובל לבית החולים שם ההמון שמגלה שהמחבל מקבל טיפול רפואי לפני ילדים יהודים וגורם להתפרעויות אלימות שמציפות את התחושות הקשות שיש ממילא אחרי פיגועים..
הסרט  גם מביא את סיפורם של קובי (רועי אסף שקטף את פרס אופיר לשחקן המצטיין) ומפקדו נוימן (דביר בנדק בגרסה המרופדת שלו) שמעבר לזה ששוררת בינהם חברות אמיצה , מרחפת מעל הכל ההוראה שקיבל קובי להפליל את נוימן בגלל שחיתות במשטרה, ואני מצאתי את עצמי תוהה לפתע אז מיהו השוטר הטוב ומי הרע? זה שמושחת ומנסה לסדר את החבר שלו ולדאוג לעתידו , או זה שמציג מיצג שווא , מחייך אלייך אבל מנסה להפליל אותך באותה נשימה ? איפה עובר הגבול בתוך החברות , האם בחברות אמת בכלל יש גבול ?
בתוך העלילה נרקמים לפרקים גם רגעים של צחוק, של נחת, ושל כעס גדול.
ראוי לציין משחק מצויין שגרם לי באופן אישי להזיל דמעות ,ולמרות שהיה זה רועי אסף שקיבל את הפרס לשחקן המצטיין, אותי הרשימה מאוד היכולת של דביר בנדק. לא אעשה לכם ספויילר חלילה , אבל היו רגעים שהראייה טושטשה בגלל מסך דמעות..
רגעי השיא בסרט מתנקזים לחיפוש של קובי אחר בנו שנעלם מאז הפיגוע , ואצלי , כאמא שרוב הזמן מציגה עצמה לא חרדתית בעליל אבל תכלס חרדתית להחריד, התחושות הקשות החלו כבר כשהילד מבקש מאבא שיקח אותו לחוג, אבל האבא לא יכול, צריך ללכת למשמרת.. האכזבה כשהוא בעצם מבין , גם אם זה לא נאמר מפורשות , שהוא היה לפחות יודע איפה הוא , מביאה את הצופה ( אותי לפחות) להרגיש את המתח והלחץ כשהילד נעלם והקשר איתו אבד..

 

 

קראתי לאחר הפרמיירה של הסרט מבקרי תרבות שטוענים שהיה עודף אירועים שנדחסו ללילה אחד בתסריט עמוס לעייפה , ואני רוצה להציג את נקודת המבט שלי ל"עומס" הזה.
אכן נדחסו מספר אירועים לתסריט, ללילה אחד, פיגוע וטרגדיות ושחיתות ועל האש עם המשפחה וחיפושים ליליים אחרי הילד, והחוג, והאלימות בבית החולים , והדילמות ואפילו התאהבות קלה שמתרחשת בין חדר הניתוח למחלקת האשפוז מעל מיטת מחבל מתאבד חשוף רקמות ( איפור מצויין כבר אמרתי?)
אבל עדיין , בסופו של דבר, אנחנו באמת חיים בארץ כזו, בשגרת חיים כזו שבכל רגע נתון , מחבל יכול להתפוצץ, ילדים יכולים להיהרג ,בבתי החולים תמיד תהיה אלימות , לא שאני מצדיקה, אבל לא רוצה לעמוד במצב הזה שמחבל יקבל טיפול לפני אחד מילדי ואלוהים עדי שאני אהיה לא סבלנית בעליל, וכל זה יכול להתקיים במקביל להתאהבויות , ולחשיפות של שחיתות במשטרה, ובארץ היפראקטיבית כמו שלנו – הכל יכול לקרות , ויכול לקרות במקביל!
אני לא חושבת שיש דרך טובה מזה , מהתסריט והבימוי של "ארץ פצועה" כדי להציג את האינטנסיביות של שגרת חיינו.

סרט מומלץ מאוד , מומלץ להביא טישו בכיס..

ארץ פצועה" (ישראל) – במאי: ארז תדמור. שחקנים ראשיים: רועי אסף, דביר בנדק, משה אשכנזי, יואב לוי, קרן ברגר, אייל רוזלס ומכרם חורי. אורך הסרט: 80 דקות.

 

אודות דנה אדוט