שיתוק כתיבה

שיתוק שינה  – ויקיפדיה :
הוא מצב המאופיין בשיתוק זמני של הגוף מיד לאחר יקיצה. לרוב מצב זה מתרחש לאחר ההירדמות או לאחר ההתעוררות.
שיתוק השינה נגרם במהלך שנת רע"מ (REM), כאשר המוח מתעורר, אך הגוף עדיין נמצא במהלך שינה, ולכן "משותק" עקב החסימה הנגרמת על ידי מערכת העצבים, כדי שלא נבצע פעולות לא רצויות בזמן השינה (מה שאנו חווים בחלום). לפיכך לא ניתן להזיז שום איבר בגוף במצב זה, כולל אי היכולת לדבר, ובעצם העפעפיים הם השרירים היחידים הפועלים וכך ניתן לפקוח את העיניים.

The Nightmare (הסיוט), ציורו של הנרי פוזלי משנת 1781. תיאור השד המפעיל את הלחץ על הגוף המאפיין את שיתוק השינה

The Nightmare (הסיוט), ציורו של הנרי פוזלי משנת 1781. תיאור השד המפעיל את הלחץ על הגוף המאפיין את שיתוק השינה

אוקי , אז לפי ויקפדיה זה מה שיש לי.
רק בכתיבה.
בהשראה.
בטקסטים.
בפוסטים בבלוג.
ביכולת להביא את עצמי לפתיחת מסמך WORD ופשוט להקיא החוצה מתוכי כל מה שמשמח אותי או מרגיז או מפליא או מעציב או מעצבן  , או סתם אני.

משתפת ברגע פרטי ( כינורות ברקע , אור מעומעם , קבלו : )
מאז מבצע צוק איתן  ,שהתחיל כידוע בתחילת החופש הגדול לא הצלחתי לכתוב מילה.
בהתחלה זה היה תירוץ של: "נאאא.. ארבעה ילדים בחופש , ואין לי זמן.. ואני מגיעה למחשב בערב מרוסקת מעייפות .. "
אחרי חודשיים שלמים של חופש , הגיע התירוץ הבא  – "נאאא… חזרה לשגרה  , אני רק אתאפס קצת , בכל זאת מספר ארבע עבר לראשונה לגן עירייה ואין לו חברים מהגן הקודם והוא כבר שבועיים רק בוכה.. וסרטים בבית אחה"צ.."
ובערב שוב , מגיעה למחשב מרוסקת מעייפות. רגשית.
ואח"כ , הגיעו החגים ואז תירצתי לעצמי: "נאא….. אני מארחת ראש השנה  , נאאא… חברה מתארחת לשבת ואני בבישולים  , ואז.. לאאא ארוחה מפסקת אצלי ,וערב חג סוכות אצלי. כן , גם ערב חג שמחת תורה ואני עמוסה ואני זה … "
ושוב ,אני מגיעה בערב למחשב.. נכון.
מרוסקת מעייפות.
ויש לי זומבה וריקודי בטן , ויש לי פילאטיס ויש לי יוגה , כי צריך לתחזק את הלוק.
ויש לי היום תור למספרה , ומחר תור לקוסמטיקאית , ואח"כ ל"גבנית" שלי (זו שעושה לי את הגבות המושלמות בתבל)  ,ולא נשכח שצריך לקחת ולהחזיר מחוגים , חברים , רכיבה טיפולית , והנה עוד ערב מגיע ואני .. נכון.
מרוסקת מעייפות.

ואתמול ,הארה חברים שלי – שהגיעה אליי ונגעה בי בדיוק ברגע שהנחתי את הראש על הכרית אתמול ,שוב.. מרוסקת מעייפות כהרגלי בארבעת חודשים האחרונים , ובדיוק ברגע הזה של בין הנמנום לערות אני הבנתי.
פשוט הבנתי!
אני במצב של שיתוק, שיתוק כתיבה !
שלא תבינו, אני נתקלת ברעיונות לפוסטים כל היום , כל דבר קטן מריץ לי בראש סרטים גדולים שאני מתה לכתוב עליהם , אבל אני מגיעה למחשב ו.. כלום! פוף! הכל נעלם. יושבת מול המחשב ולא, זו לא העייפות שמרסקת אותי , זה השיתוק!
אני פשוט לא מצליחה לכתוב כלום. נאדה. גורנישט. ועוד כל מיני מילים מקבילות שמסבירות את אותה נקודה.
לא זורם לי מלל ,לא יוצא ומציף אותי כמו לפני כן.
לא קורה לי כלום.
מקציבה לעצמי 30 דקות כל ערב עם הקפה מול המחשב , אחרי שכולם נרדמו , כדי לכתוב. ובמשך ארבעה חודשים יושבת ובוהה במחשב חצי שעה בכל ערב..
לפעמים כותבת שורה.
מוחקת.
שוב כותבת ושוב מוחקת.
כותבת פסקה ומתחילה לערוך. לא. לא  טוב.
מוחקת.
ובלי ששמתי לב , חצי שעה עברה .
שוב יום בלי השראה,ובלי אנרגיות.

לפעמים אני מרגישה כמו שף שמקבל מזווה מלא כל טוב ולא מצליח להרכיב מנה בסיסית.
או כמו צייר שמקבל יריעת בד מתוחה וסט מכחולים עם צבעים ו.. כלום. הבד נשאר לבן. משעמם. ריק. אין השראה.
או כמו ( וזה הדימוי הכי עוצמתי שלי , קבלו !) חבר כנסת שמקבל במה מול מליאת הכנסת ו15 דקות של הקשבה ו… כלום. לא יוצאות לו המילים.. ממש ככה.

ואני יודעת שזה זמני , ואני יודעת במודע שלי שאני אתעורר משיתוק הכתיבה הזה ,ואמשיך לכתוב כל שבוע על לפחות שניים שלושה דברים שקרו לי.
ותמיד קורים , והם תמיד מצחיקים ומרגשים ומרגיזים ומופלאים ומעניינים  , כי ככה אני רואה את החיים שלנו.
כל יום.
כל היום.
וגם אם לא כתבתי מלא זמן , אני מאמינה שהקוראים שלי יסלחו לי .
ויפרגנו ,וישתפו ויגיב, ויעשו לי הרבה רעש.

מרגישה דגדוגים בקצות האצבעות, מסתכלת על השעון , 30 הדקות שהקצבתי לעצמי לטובת הפוסט הזה מסתיימות בעוד כמה שניות.
מה דעתכם? הצלחתי להתעורר?

facebook_1414567336535 (1)

אודות דנה אדוט