ילדה-אישה-ילדה

 

*** פוסט מתארח ***

היא מתעקשת להשאר בעילום שם, אני מניחה שיש לה את הסיבות שלה , אני אקרא לה "בדרך ל-4" והיא ההריונית הכי לירית שאני מכירה ! 

קבלו אותה בפעם השנייה במחיאת לייקים סוערות!!

 

********************************************************************************************

גדלתי על הקונספט שאני בנאדם רגוע,

ולא סתם ילדה ונערה רגועה, אלא כזו שיש לה את היכולת להרגיע את הרוחות.

גידלתי שלוש אחיות ושני אחים למופת, כולל סירוק ראשים סבלני, הכנה משותפת של שיעורי בית, פינוק בכריך אהוב ומועדף+ שייק פירות בבוקר, התרוצצות בגינה וסיפורים לפני השינה,
את הכל ספגתי באהבה
גם את מצבי הרוח של גיל ההתבגרות.

הייתי "ילד הורי", ילדה שנטלה על עצמה תפקידים הוריים,

אימצתי התנהלות כזו לאחר שקלטתי איתותים מהורי, קלטתי שהם לא מתפקדים כהורים, שאין להם את הכוחות הנפשיים לזה, שאם לא אקום ואהיה המטפלת האוהבת והתומכת הכל יקרוס

ואז התחתנתי ואחי הקטנים כבר לא היו קטנטנים ויכלו לדאוג לעצמם,

פרשתי כנף ועפתי לביתי החדש,

עם תחושת הקלה עמוקה

הרגשתי לפתע שמותר לי,

מותר לי להיות ילדה, להנות מטיול בשוק ולטעום קוביות קטנטנות של חלווה בטעמים,  להתענג על ישיבה בטלה בספריה,  לפקוח עיניםולהביט על היופי המדהים של העולם,

אהבתי את אחי, לא לחינם דאגתי והתמסרתי להם כל כך אבל במובן מסויים לא חויתי את הילדות המשוחררת, תמיד הייתי אחראית למישהו, למשהו שיקרה.

 

ואז נולדה לי הנסיכה שלי, בייבי מתוקה וענוגה ואני הרגשתי שזה קטן עלי, הייתי אמא לשלושה ילדים, אז ילדה אחת?

הגעתי לביתנו הקט עם אריזה עטופה ומצייצת ואז נפל לי האסימון,

אני אמא!!! תחושת פניקה קלה,

מישהו בדק את הכשירות ההורות שלי? מי ישמור עלי שאני לא אגדל אותה בצורה מעוותת? כל סיפורי הבלהות חלפו בראשי,
נשמתי עמוק והחלטתי להתמקד ברגע הקטן שלנו,

יש לי תינוקת קטנה והצרכים שלה נקודתיים ואני בהחלט מסוגלת! אם בגיל 12 טיפלתי בתינוקת בת חודשיים, מדוע שלא אוכל לעשות זאת כאישה בוגרת בת 25?

מהרגע המפחיד הזה עברו חמש וחצי שנים ואני אמא לשלושה ילדים ולעוד אחד בדרך,

מרגישה ילדה בנשמתי, אוהבת לחפוש ולהתבטל, לטייל ולהכיר מקומות חדשים, אבל חייבת להיות גם הבוגרת, האחראית כאן

וכשהילד הרביעי בדרך, מכה בי ההכרה הזו, למרות שאני לא אוהבת לראות את עצמי מבוגרת, אני כזו, חלק מהעם הזה שהיבטתי בו בעבר בתחושת יראה,

אנשים בני שלושים נראו לי רצינים, יודעים את אשר לפניהם, אנשים עם סימני קריאה רבים ותשובות לכל שאלה שרק תשאל

והנה אני, מלאת שאלות כרימון, סקרנית כילדה בת חמש, אוהבת לשחק מלחמת כריות עם הבכורה, להתישב מזרחית על הרצפה עם ערימת ספרים וילדודים, להשתטח איתם ועם צבעי אצבעות, לאפות עוגיות עם בכורתי היפה, לנפח בריכה, למלא במים, להכנס עם הילדים ולהתיז לכל הכיוונים.

איזה מבוגר אני?

כנראה שאין דגם אחד ונכון למבוגר האחראי, כל עוד הוא אחראי, אוהב ומציב גבולות

ואולי זה הזמן והמקום לשכוח את כל שידעתי ולאפשר לילדה שבי לצאת לחופש, נטולת נקיפות מצפון ותחושת אשם?

להפסיק לסמן וי על רשימות דמיוניות של אנשים אחרים, להפסיק לרצות את כל העולם שלעולם לא יהיה מרוצה?

החופש שלי מתחיל…

בוראת אהבה

בוראת אהבה

התמונה המצורפת, הרגע הראשון והקסום של ילדי השני

נטול פחד, גדוש אהבה, קסם והתפעלות מהיצור המדהים הזה!

 

אודות דנה אדוט