המדריך לחוף מבטחים

אנחנו יולדות אותן, שומרות עליהן שלא יפלו ויקבלו מכה בברך , נותנות יד במדרגות ומדרבנות אותן להיות חברותיות ונחמדות. 
אבל.. האם אי פעם טרחנו ללוות אותן כשהן יוצאות בגיל 15 ? האם אנחנו מחכות ערות עד אמצע הלילה כדי לשמוע "איך היה" בדייט הראשון ? 
יש אמהות שכן, ויש אמהות שלא. שמקדשות את העצמאות וסומכות עליהן ב100% כי אחרי 16 שנים בהן גוננו ושמרנו עליהן, הגיע הרגע לשחרר. לא ?

סיפור מטלטל של חברה אמיצה שעברה התעללות מינית קשה, וחזרה עם תובנות שכדאי לכל אמא לאמץ.. 

כוחו של החיבוק ,ומיקומו של חוף המבטחים : 

9596a4d5075a69bf523e873455e07545

 

שלום, שמי עמית.

אני בת 31 ואמא שלושה ילדים.

יש לי בת בכורה ושני בנים.

אחת החששות שמלוות אותי מהיום שגיליתי שיש לי בת בבטן כשהייתי בת 23 היה שלא ארצה שביתי תעבור מה שאני עברתי כילדה וכמתבגרת.

זה נראה לי החשש הכי גדול שיש לאם. החשש הזה שחס וחלילה היא תעבור התעללות מינית ו/אונס.

אני כילדה בת 13 עברתי התעללות מינית על ידי שישה בנים בבית הספר באופן כמעט יומי במשך שנה וחצי.

חוויתי אונס בגיל 16 וכך גם בגיל 17.

הורי לא ידעו כלום. עד הרגע שסיפרתי להם בגיל 16. ואז עברתי שוב את שתי החוויות הנוספות וכל כך פחדתי לספר.

אני מנסה לכתוב את הפוסט הזה כנקודת מבט של אמא לילדה וכנקודת מבט של ילדה שעברה את זה.

מה הם הסימנים? איך אפשר לשמור? איך אפשר לתת ביטחון לילדה להגיד לא.

  1. לנהל שיחות יומיות.
    נכון לא תמיד יש זמן או כוח,אבל זה חשוב!
    אני תמיד נשאלתי מה נשמע ,איך היה בבית ספר ואצל חברות ועניתי היה נחמד.
    לא להסתפק בזה.
    קל לענות היה נחמד. וקל לקבל את התשובה. כי הילדה מתבגרת, כי לא מעניין אותה לפרט. חשוב לשמור על קשר ולנהל שיחות, אפשר לשבת עם גלידה יחד, פופקורן או כל דבר אחר ולתת את הרבע שעה תשומת לב.
    עדיף להתחיל מגיל צעיר. שירגישו את הביטחון לספר הכל. שירגישו שאמא היא גם חברה טובה. לנסות למזער את הפחד בין היחסים של אמא וילדה.

לנסות לדבר איתה על חברות, בגדים,בנים, דברים שמעניינים אותה. ולטפטף שאת החברה הכי טובה, שאת כאן תמיד לכל דבר, שתמיד תגני ותשמרי רק אם תמיד תדעי את האמת.

  1. לשים לב למצבי הרוח.
    אם הילדה פחות מדברת, יותר מסתגרת בחדר. פחות מחייכת וצוחקת. אני בגלל שניסיתי להסתיר את האמת, הפכתי לילדה מאוד סגורה.

אכלתי פחות, התלבשתי יותר סגור וצנוע גם בקיץ, תמיד שהייתי חוזרת הביתה הייתי ניכנסת להתקלח. למרות שלפעמים הייתי מתקלחת לפני שאני יוצאת. הייתי לפעמים עצבנית.

והסתרתי את הכל בפנים. אמרו לי לאכול הייתי אומרת או שאני לא רעבה או שכבר אכלתי. ירדתי קצת במשקל. לכן חשוב להתעניין… במידה ותנהלו שיחה יומית אז תוכלו לראות אחת את השניה. תוכלו לשים לב לשינוי במצבי הרוח.

  1. לנהל קשר עם אמהות אחרות.
    אני הייתי אומרת שאני הולכת לפגוש חברות קבועות, ולא תמיד הייתי מגיעה אליהן באמת. אם רק אמא שלי היתה מרימה טלפון לשאול אם ניפגשנו… היתה יודעת שלא.
    הילדה לא חייבת לדעת שאתן מדברות. לפעמים אם תדע תשנה פתאום את החברה. אז תמיד לשאול על מעגל החברות. לראות שגם החברות באות אליכם הביתה.
  2. עצמאות.
    עצמאות היא נחמדה מאוד. לי היה אישית המון עצמאות. אבל המון פעמים קיוויתי שאמא שלי תגיד לי בואי אני אקח אותך או תתקשרי שאת רוצה לחזור אבוא להחזיר אותך. אולי ככה היתה יודעת באמת לאן אני הולכת או חוזרת. במידה ולקחתם, עשו עצמכם מתעכבים כמה דקות באוטו עם הטלפון כדי לוודא שבאמת לא הלה למקום אחר.
    כן זה קצת מעקב אבל עדיין הביטחון של הילדה חשוב יותר.
  3. קבלו אותן כשהן חוזרות הביתה מבית ספר/חברה.
    תראו איך חזרו, עצבניות,שמחות רגועות,מפוחדות. זה הרגע הקריטי. שבו חוזרים לחוף מבטחים. הביתה. אם אתם לא בבית תקבעו שתמיד תמיד היא מתקשרת שהיא חוזרת. נהלו שיחה איך היה בבית ספר איך היה בהפסקות או אצל החברה תשאלו תתעניינו, נסו להזכיר נושאים שסיפרה לכם כמו ריכולים קטנים כדי לפתוח אותה יותר. אם יש בכן חשד תתקשרו לאמא לשאול אם היתה שם.

 

אומנם כתבתי על דברים שקשורים להתעללות שמתמשכת, אבל הסימנים הם אותם סימנים, אם תשמרו על קשר חברי כל הזמן היא תספר לכן, היא תדע שאפשר לבטוח בכן, היא תדע שהכותרת אמא היא רק הבדל גילאים. אם תשימן לב לשינויים ולא תתעלמו ותגידו אחר כך בדיעבד יהיה לכם יותר קל.

הורי מאשימים את עצמם שלא שמו לב. אבל זה לא אשמתם. זה לא קרה בגללם. אין פה נכון לא נכון. יש תשומת לב. גם כאלו שנותנים תשומת לב זה גם יכול לקרות. אלו דברים שמאוד קשה לזהות אם לא מסתכלים ומדברים. יש המון תמרורים ולפעמים אנחנו עסוקים ביום יום שאנחנו "מתעלמים" אין לי עכשיו זמן אני אשוחח איתה אחר כך וכו'.

אני יכולה להגיד לכם שאחרי מה שהיה לי, ואחרי שיחה מאוד גדולה עם אימי בגיל 17 כשהיה לי חבר (כיום הוא בעלי) פניתי אליה וביקשתי גלולות לא הסתרתי ולא פחדתי. כי התחלנו לדבר. היא התחילה להקשיב לי. היא שמה לב אלי  ולמצבי הרוח שלי. היא נתנה לי עצמאות אבל גם לפעמים אמרה לא את לא הולכת.

אני מקווה שעזרתי לכם, ולעצמי לא קצת. ואני מקווה שלעולם אף אחת לא תעבור את זה, כי זה לא מגיע לאף אחת, אבל כן מגיע לכל אחת ואחת מבנותינו מקום מבטחים שם יוכלו להיות מי שהן, לטוב ולרע. תהיו אתן, האמהות, החוף הזה עבורן.

 

93e6b9fd03113f2c1d781cbb2238284b

 

 

אודות דנה אדוט