הופ! גדלתי (בסנטימטר ובשש שנות הורות)

*פוסט אורח*

אמא אחת נכנסה להריון והופ!!
חלפו שש שנים והיא נמצאת בסיטואציה דומה אך שונה..
ההריון, הפחדים והתקוות אבל עכשיו יש כאן אמא מנוסה יותר, עסוקה יותר ומחוברת לעצמה
ולסמארטפון..

 

 

ישבתי בסלון, מספרת לבלונדיני שלי על האריה שאהב תות, בכורתי המקסימה רוקדת להנאתה את ריקוד הקייטנה, מחוללת, שטנית עם עיניים אפורות ירוקות מחליפות גוונים, יפהפייה שלי

לאחרונה בכל ערב בשעת המקלחת היא מבקשת ממני שאספר לה את סיפור הלידה שלה, שאפרט לה כמה התרגשנו כשנולדה, איך בחרנו לה את השם ואלו מתנות היא קיבלה.

אולי היא מרגישה שמשהו חדש מתהווה כאן בביתנו הקט ואולי לא.

ואני מפליגה בזיכרוני שש שנים אחורנית,

בת 25,

צעירה, בוסרית ממש אבל חשה את עצמה, כאז גם עכשיו אני בהריון

המצב דומה? רק נראה לכם.

לא אשכח את הרגע ההוא, אחות קופת חולים התקשרה אלי באמצע משמרת, אני מנתרת ממקומי, היא מזדהה ואומרת לי: יקירתי זה חיובי!!!

ואני: "מה???? חיובי? "

היא: "כן חיובי"

אני לא מאמינה ולא נרגעת עד שלא שומעת מפיה את המילים הנכספות כל כך: "כן יקירה את בהריון!!!"

מסיימת את השיחה באקסטזה, מתקשרת לאיש ובשנייה הבאה נופלת על צווארה של המנהלת שלי, שהייתה גם חברה מקסימה ומשתפת בלי לחשוב יותר מידי….

בתקופה הבאה סיפרתי בהדרגה לקרובי משפחה ומכרים, מהמעגלים הקרובים לרחוקים בשיטת "רמזור".

שש שנים עברו ו.. 

שש שנים לאחר מכן אני מקבלת את תוצאות הבדיקה באינטרנט, בודקת רמת בטא , האיש מתעלף ברקע כשהוא קולט שמדובר בהריון אמיתי ולא דמיון והזיה של אשתו ואני אוספת את הילדים ויוצאת לספריה,

השבועות הבאים חולפים עלי בריצות אמוק לשירותים והקאות היסטריות,

בנות בעבודה מזהות שמשהו קורה ואני משתפת באופן אקראי, טפשת ההריון מתחילה ואני לא זוכרת למי סיפרתי ולמי לא,

בכל מקרה הם ידעו מתישהו, היום או מחר או בעוד חמש קילו ובטן תופחת.

בבית יש רק מזון בריאות וחשקי ההריון למיץ תפוזים, מיץ רימונים וופל בלגי נאלצים לנוח, האיש מתבונן בהריון מהצד, תוהה איך אשתו הרה למרות כל הגלולות ואני? עם משמרת מלאה ושלושה ילדים, נטולת רכב אין לי אפשרות להתרוצץ ולחפש כרובית מטוגנת בחצות,

בהריון הרביעי מודעים להשלכות החשקים האלו,

לעלות שלושים קילו בהריון זה בהחלט לא להיט ולמרות שהקפדתי למלא את רוב חשקי ההריון הראשון, נולדה ביתי עם כתם לידה בבית השחי,

במהלך השליש הראשון הייתי מתעוררת בכל בוקר, ברבע לשש, כמהה להמבורגר, עוברת ליד הסניף הסגור והוזה על טבעות בצל ודיאט קולה,

כשלושה חודשים של חשק בלתי ממומש וילדונת אחת עם כתם עגול בבית השחי,

כולי תקוה שכתם הכרובית של הניו בורן יופיע במקום מוצנע ויהיה יפה ומושלם כמו של אחותו.

בהריון הראשון הייתי מודעת לימים החולפים, זוכרת בכל יום באיזה שבוע פלוס יום אני נמצאת ומה עובר על עובריתי האהובה ועלי,

היום?  הורדתי אפליקציה לפון.

 

יש אפליקציות הריון. בחיי..

 

בסופשבוע כשאני יושבת ומכינה את הרשימות לשבוע הבא אני בודקת לרגע באיזה שבוע אני, יש בדיקה רלוונטית בשבוע הבא? רושמת לקבוע תור

היום, אין לי שמץ באיזה שבוע אני, בערך בין ה12 ל14

הסמארטפון יודע טוב ממני…

הבייבי הוא ילד רביעי לנו, מתנה רביעית

נכד רביעי להורי,

נכד עשירי לחמי ולחמותי

ולו סבתי הייתה בחיים הייתה זוכה לראות את הנין ה… כבר לא סופרים

הוא יגיע לבית רועש, לאחות רקדנית בלט בפוטנציאל, חובבת ג'אז ובלגן, לשייקספיר קטן ובלונדיני, דרמטי, ממושקף וחתיך עד מאוד שמציף את הבית במכוניות ובשירים על סמי הכבאי ולנסיכה קטנה ועדינה, שנותנת פרשנות עמוקה למושג יופי, שמחבקת את כולנו, מאירה לנו את היום ומטפלת בבובותיה במסירות,

הוא יגיע לאם שתתפעל ממנו, או ממנה ותתמכר ותתאהב,

אז נכון מי דרלינג שלא נקנה עגלה חדשה, מיטה ושידה

ואת הבגדים תירש מאחיך, את רובם לפחות.

טיטולים נקנה חדשים, אני מבטיחה!

אני מתארת לעצמי שהסביבה לא תיפול מהרגליים, ילד רביעי נו שוין

ואם נקבל מתנות הן תהיינה צנועות,

ופינוקים ליולדת? מה זה? כבר שכחתי מזמן…

אבל הי רגע, אתה או את זו המתנה הכי גדולה שיכולתי לבקש

מתפללת מעכשיו על בריאותך, שתגדל מוגן ברחמי מכל הרוע שיש כאן מסביב,

שתצא בזמן המתאים,

שתגדל לעולם של יופי ושלמות ושלום, כי נמאס לנו ממלחמות,

ביננו כל השאר לא משמעותי

ואני כאן בשביל, מבטיחה לדאוג לפינוקים הקטנים בשביל שנינו….

 

 

 

 

 

אודות דנה אדוט