ברוך השם

בתקופתי, השיעור הכי מעצבן היה שיעור עברית.
למה?
דנה-קמה, דנה – נמה.
ולמחמירים גם – דנה -עאמה! 

בקיצור, צחקו עליי.
כשלכל הבנות סביבי קראו בעיקר קארין, שרית,מיטל,אלינור יפעת ומיכל ,
למהדרין (המיוחדות)  קראו – שנהב, שני, סתיו ואביב ,
אני הייתי, דנה.
סתם דנה.

והתבאסתי. התבאסתי לאללה.
אבל..
אין ספק שתמיד יש "חריג" יותר.

קבלו את מושית, הבחורה והגומות, עם השם הכי מיוחד ever !

ככה זה אורחים, כשנהנים מהם, מזמינים אותם שוב!

.

.

.

ברוך השם /  מושית אברג'ל 

ידעתם שמושית ציפורין היתה מלכת היופי ב1970?

אז הנה, הוספתי לכם עוד פרט לא משמעותי לידע שלכם.

אני נולדתי 9 שנים אחרי,אבל לא בגללה אמא שלי קראה לי מושית.

כשהייתי קטנה לא היה מקובל שמות שונים ומגוונים כמו היום אז השם מושית לא היה להיט , בלשון המעטה.

היו ילדים שצחקו ,כאלה שלא הבינו אז תמיד הייתי מציגה את עצמי ואז מאייתת מ-ו-ש-י-ת וגם מוסיפה כמו משה בנקבה.

היתה תקופה שנורא רציתי להחליף , לג'ולי חחח (אופרות הסבון רצו חזק באותה התקופה),אבל ירדתי מזה די מהר.
ג'ולי אברג'ל? לא נראה לי.

אבל כשהשנים חלפו למדתי להתגאות בשם וגם הסביבה התחלפה מילדים קטנים שלועגים לשמות לאנשים בוגרים שמעריכים ייחוד.

עכשיו שאני מציגה את עצמי התגובות יותר נוטות ל"איזה שם מיוחד", "שם יפה " אפילו וגם "אני מכירה מושית אחת"- כי כשהייתי קטנה הייתי מושית יחידה באזור.

אז למה בעצם נקראתי כך?

אמא שלי היקרה ,כשמה כן היא – מלכה, נשאה אותי ברחמה בשנות השבעים המאוחרות וסבא שלה ששמו  – כמה מפתיע-  משה , עמד להיפגש עם בורא עולם..
בעודו שוכב  על ערש דווי , ביקש מאמא שלי בקשה אחת , שבדיעבד התבררה כהרת גורל..
שלנכד שהיא נושאת בבטנה, תקרא על שמו.

אמא שלי במעמד עצוב ומרגש זה הסכימה,אך שכחה פרט חשוב, אין אולטרא סאונד בשנים הללו כך שמין היילוד היה הפתעה.

אז הפתעה!!!!!!!!!
נולדתי אני!  בת!

עם כל מאפייני הבת, ואמא הייתה בבעיה קטנה.. בסופו של דבר אחרי קצת מחשב יצירתית,  נקראתי מושית!

היום אני גאה בשם שלי, שמחה בשם שלי ושמחה לשמוע על עוד בנות שקוראים להן מושית.

עומד מאחורי זה הרבה אופי.

תודה אמא !

אודות דנה אדוט