אלרגיה לחלב – הסיפור שלי

האמת שכבר מיציתי.

 

המלצות משרד הבריאות מדברות על 6 חודשי הנקה בלעדית תוך שילוב של "טעימות אצבע" , בכדי למנוע התפתחות אלרגיה לירק/פרי זה או אחר.
ולכן כשיואבי הגיע לחצי שנה וכמה ימים, ולאחר שטעם את כל הפירות והירקות, כולל עוף במרק הטחון ופתיבר בפירות, החלטתי שזהו, זה הזמן להפסיק להניק.
כל הסיבות הנכונות , כולל אלו שמדברות שחלב אם הוא הכי בריא לילד וכהנה וכהנה, התרכזו להחלטה, מתחילים לגמול מציצי.
תוסיפו לזה את העובדה שחזרתי לעבוד, ושהיה מאוד (מאוד) לא נוח לשאוב במחסן הציוד המשרדי, בעמידה או במקרה הטוב בישיבה כפופה על חבילת דפים , כשכל רגע מישהו מנסה לפתוח את הדלת, כי בדיוק עכשיו צריך מרקר. לא צהוב. ורוד!
ציידתי את הבעל בחלב שאוב וחבילת שקיות אחת של מטרנה to-go, ואיחלתי לו בהצלחה.
בפנים בפנים בלב, ידעתי  שיחסר לי החיבור הפיזי הזה, המזמוזים של הציצי בידיים הקטנות שלו תוך כדי הנקה, זה שהוא מושך לי בחולצה ברגע שרואה אותי , וזה שהוא נאנח בהקלה כשמקבל את מה שמבקש, מסתכל עליי, בתוך העיניים, ומחייך.
מצד שני, באמת שמיציתי,ורציתי כבר לילה שלם לישון בלי להניק,ולהסיר מעליי את האחריות של המזינה העיקרית, ונראה שגם מבחינת הכמויות חלה ירידה בתפוקה,אז די. גומלים.
נסעתי לעבודה,בהרגשה שהנה, היום מתחילים..

10:30 – ניסיון ראשון
הוא מתקשר, "יש בעיה"..
מה הבעיה?  אני שואלת..
"הוא הקיא את המטרנה"..
טוב, אני לא מודאגת, בכל זאת, הטעם והסמיכות בוודאי שונה, "אין בעיה, תנסה שוב אח"כ"

15:20 – ניסיון שני
אני בדרך הביתה, הבעל בנייד,מצלצל,שוב ושוב, כנראה כי אני מאחרת ב5 דקות. שיחכה בסבלנות..

סמס: איפה את?
"אני בדרך קרציה"- מסננת לעצמי.. שתי דקות אני בבית..לא עונה לו לסמס..

נכנסתי הביתה וחשכו עיני…

יואבי הקטן, 7 קילו של מתיקות, חיוכים, גרגורים , פיצי שלי קטן , "זחל זחלילי" שמגלה עולם ומלאו בכל פינה בבית, שברגע שאני הולכת לשניה ונעלמת, מחפש אותי בכל מקום וכשרואה אותי סוף סוף מחייך כאילו לא ראה אותי שעה שלמה!
תינוקי מקסים שמושיט ידיים כדי שיקחו אותו, מלטף ומנשק (עם הפה פתוח ומלאאא רוק) ובעיקר בעיקר חובב ציצי מושבע, שכב על מזרן הפעילות, מעולף, עיניים מודלקות,דמעות,שיורדות כך סתם, אף שמטפטף כמו ברז מקולקל,עפעפיים נפוחים עם סימנים סגולים, נפיחות באוזניים , בצקת ברגליים, מחרחר… הרגשתי כאילו אני ברכבת הרים , ובדיוק לפני הנפילה הגדולה, החגורה משתחררת.. מה עושים קודם?!  אלוהים!!!!

מיד למיון!
האחות שענתה לי במוקד אמרה לי לגשת מיד למיון, תוך 3 דקות הייתי ברכב, דוהרת למיון. הבאתי איתי את הגדולה, שתעזור עם הלוגיסטיקה, וכדי לשחרר את הבעל קצת.
במיון – לפחות 60 איש מחכים בחוץ. כנראה שהגנים האשכנזיים שלי החליטו לפרוץ כי אחרת אין הסבר לכך שהגעתי לפקידה לבנה כמו עולה חדשה מאוקראינה, היא הסתכלה עליי
"שבי! שבי מיד"
התיישבתי בצייתנות.
"תחתמי פה"
חתמתי, הרגשתי כמו בובה על חוט, היא ידעה איך ליגרום לי לנטרל את הלחץ מהפעולות הפשוטות . מודה שזה היה קצת מוזר, בד"כ אנשים אסרטיביים מידי מוציאים ממני התנגדות מתונה, הפעם זה כנראה היה נדרש במצבי. היא הצליחה להרגיע אותי, ואפילו הצלחתי לחייך כשהיא אמרה לי "איזה מתוק, כמה הוא דומה לך.."
נכנסתי למיון, אחות חביבה חיברה את יואבי למכשירים שמודדים ל"ד,חמצן בדם, דופק, וכדומה.
היה נוראי לראות את הפיצי הקטן שלי עם מליון חוטים שמחוברים אליו, נשבר לי הלב..

אלרגיה לחלב…
הרופאה הגיעה עם אבחנה ברורה, אלרגיה לחלב.
מה עכשיו? אני אמשיך להניק עד גיל 18?
ומה, לא יאכל מעדנים? מה עם גלידות,קינוחים,גבינות עזים,קוטג' בסיסי? הרצתי בראש איך אנחנו יושבים כולנו לאכול גלידת שמנת איכותית וטעימה, ורק פיצי יאכל סורבה… יאעק..
התבאסתי, באמת..
"תנסי להניק אותו קצת, נראה איך זה יתפתח, תחזרו עוד שעה"
חלצתי שד, פה נפתח, ידיים מלטפות, אני אותו והוא אותי. לרגע אחד קסום זה הרגיש כאילו שני חלקים של פאזל התחברו , הכול נכון. התמונה שלמה. אמא מניקה את תינוקה. מה יותר טבעי מזה?

פיצי נרדם,מעבירה בעדינות את הילד המתוק הזה, לעגלה.
קטנצ'יק שלי , עיניים נפוחות, דמעות שהתייבשו על הריסים מדביקות אותם למין מסגרת שחורה מושלמת ,כזו שגם המסקרה הכי מוצלחת של לוריאל לא יכולה לעשות, אוזניים אדומות ונפוחות, החירחורים האלה,הנשימה השטחית..
כואב לי בבטן…מסכן שלי ..
לקחתי את הגדולה לקנות משהו לאכול בבית הקפה הקרוב,מנסה לסדר לי בראש את המחשבות, להירגע, לבנות תהליך להמשך הדרך. לחשוב בצורה רציונאלית. להירגע.
שלוק מהקפה,טלפון.
"אמא של יואב? מדברים מהמיון, תחזרו, רופאת האלרגיה מחפשת אתכם"

עוד כמה חודשים  – ננסה שוב..

"אז למעשה אסור לו להיחשף לכל סוג של חלב, ותשטפו ידיים אם נגעתם במשהו חלבי , לפני שאתם נוגעים בו.
בעוד 4 חודשים תבואו לבדיקת אלרגיה , עד אז, הילד הזה בשרי או פרווה בלבד."

"ומה עד אז?" אני שואלת
"הנקה" – הרופאה עונה לי.
"או נוטרמיגן, רק שיש לזה טעם של החומר שמסיר אבנית מהקומקום, אני בספק אם ילד שנחשף כבר לכל הטעמים יסכים לשתות מזה, אבל תנסי"

חשוב לציין שבבית החולים הדסה הר הצופים קיימת מרפאת אלרגיה שנותנת מענה מקיף לכל השאלות הקשורות לאלרגיות, לא רק לאלרגיה לחלב.
הטיפול באלרגיות בגיל הצעיר יכול להקל על החיים ולפעמים  – אף לעזור לגוף להתגבר על האלרגיה.
בזכות המידע הניתן שם להורים ולילדים, אפשר בהחלט לחיות חיים מלאים למרות האלרגיה.

הקסם הלבן של אמא..

חצי שעה עברה מההנקה, פיצי ישן בעגלה, אנחנו לקראת שחרור, אני מציצה בעגלה כדי להעיף עליו מבט, הילד ישן, העפעפיים חזרו לעצמם, הסימנים הסגולים נעלמו, האוזניים חזרו להיות ורודות ומתוקות, הנפיחות נעלמה, הבצקת ברגליים נעלמה כלא הייתה, הנשימה שקטה, רגועה, האף לא מטפטף יותר..
רק שאריות הדמעות על הריסים,המסגרת המושלמת לעיניים המתוקות האלה,נשארו כעדות אילמת לאיך שהוא נראה לפני שעה..
הקסם הלבן של אמא, תרופת פלא.

שוב שואבת
עד שאני אחליט אם אפשר צימחי או נורטמיגן,
עד שאפנים שאולי הוא לעולם לא יטעם מעוגת הגבינה המושלמת שאני עושה (בלי להגזים) או שאולי כמו שהרופאה אמרה, זה יעבור עד גיל שנה, ועד שאצליח להשתחרר מהתחושה של האשמה, אני שוב מניקה.
חוזרת הביתה וממשיכה להניק.

האמת שמיציתי, אבל אין סיכוי שאני מפסיקה עכשיו. אין סיכוי.

ובמעבר מהיר לימינו אנו
יואב כבר בן כמעט 6. האלרגיה שלו אומנם קיימת, הוא לא שותה חלב ניגר, ולא אוכל מעדנים, הוא נמנע לחלוטין מגבינה לבנה, קוטג' וכאלה, ומידי פעם מסכים לאכול פרוסה עם חמאה, או טוסט .
התופעות של החשיפה שלו לחלבי מסתכמות באודם סביב הפה , תחושת עקצוץ מאוד לא נעימה בלשון ובגרון, הוא רץ לשירותים בשעות לאחר מכון וסובל מכאבי בטן תוך כדי.
הוא לא אוכל חלבי בגלל התופעות האלה, ובגדול די התרגל לחיות ככה , וזה לא מאוד מפריע לו או לנו.
נכון שעדיף היה אם הוא היה ככול הילדים ולא סובל מזה באף דרך, אבל זה לא המצב ולמדנו לחיות איתו .
המסקנה המתבקשת, אפשר לחיות עם אלרגיה לחלב, בהחלט אפשר.
כדי לקבל את כל המידע וההכוונה צריך להיות תמיד במעקב במרפאות הרלוונטיות לתחום האלרגיות, וכמו שכבר ציינתי מרפאת האלרגיה בהדסה הר הצופים תשמח לתת מענה לכל שאלה.
בלינק לאתר שלהם שצירפתי למעלה יש אפשרות ליצור קשר.
אם גם אתם סובלים מאלרגיה, או ילדיכם, או מישהו שאתם מכירים , תפנו אותו לקבל את כל המידע וללמוד איך אפשר לחיות טוב ונכון גם ככה .
בברכת בריאות שלמה !!!

 

 


אודות דנה אדוט